ערבוב רגשות בחילופי זוגות

רוב האנשים גדלו לפי התפיסה בה רגשות רומנטיים הם דבר ששמור לבני הזוג שלהם בלבד. על כך מבוססת הזוגיות המונוגמית. גם כאשר מדברים באופן כללי על יחסים פתוחים, תמיד נוהגים להשאיר את הרגש בצד ולהתייחס לריבוי פרטנרים רק במובן המיני, כאשר הקשר הרגשי אמור להישאר יחיד ויציב עם בני הזוג המקוריים. התפיסה הזו טוענת שבן הזוג אמור לספר את כל היצרים הרגשיים והפיזיים של האדם. אם יש צרכים פיזיים שלא מסופקים, חלק מהאנשים מוכנים לשקול זוגיות פתוחה על מנת לקבל את הסיפוק במקומות נוספים. אך נשאלת השאלה האם אמירת יסוד זו נכונה ואפשרית בכלל? האם אותו אדם, לאורך זמן, יכול להיות גורם יחיד ובלעדי עבורנו לסיפוק כל צרכינו?

רגשות הם לא תמיד איום

רוב האנשים שנכנסים לעולם של חילופי זוגות מתחילים בגלל איזה שהוא רצון פיזי. מחסור בסיפוק, או שעמום מהשגרה בחיי המין הזוגיים, הם בדרך כלל הגורמים שמובילים זוגות לחשוב על האופציה הזו. כאשר עוסקים בחילופי זוגות חד פעמיים, למשל במסיבות ואירועים שונים, זה אפשרי להשאיר את הרגשות בצד וליהנות נטו מהאקט. אבל כאשר מדברים על מערכת יחסים פתוחה אמיתית, שמאפשרת לבני הזוג גם מפגשים בנפרד וניהול קשרים ארוכים יותר, לא מן הנמנע שבחלק מהמקרים יכנסו למערך גם רגשות אינטימיים אחרים, מעבר לפן הפיזי.

ההחלטה אם לפחד ולהילחץ מזה נמצאת בידים שלנו. בגלל שתפיסת העולם המונוגמית היא כל כך טמועה בתרבות של כולם, הנטיה הראשונית היא לחשוש כאשר מרגישים משהו כלפי מישהו אחר. אבל אם עוצרים רגע לחשוב ומסתכלים בצורה פתוחה יותר ורגועה, ניתן לראות שבכל שאר תחומי החיים אנחנו מכילים הרבה מערכות יחסים מקבילות מבלי שאחת מהן נפגעת. עם קולגות, עם חברים, עם בני משפחה- יש לנו יכולת אינסופית לייצר מערכות יחסים מקבילות שאינן מתנגשות. אן מצליחים להסתכל על ריבוי בני זוג באותה הצורה, רואים שבעצם אין סיבה להרגיש איום בכל פעם שמתעוררים רגשות.

כמובן שכל זוג צריך להחליט איך הוא מנהל את זה. מהם הגבולות וכיצד מקפידים עליהם. אבל ברגע שלומדים שרגשות אינטימיים כלפי אחרים אינם איום וסכנה על מערכת היחסים המרכזית, הכל יכול להתנהל בצורה הרבה יותר נינוחה וכמובן שגם אפשר ליהנות יותר מאורח החיים הסווינגרי.